אדם מודרני

לתינוק שעוד לא נולד ליאני רואה הורים,
עסוקים מדי לגדל ילדים.
עייפים מדי להקשיב לאינסטינקטים של עצמם,
מותשים מדי להשתמש בתשומת הלב הטבעית
כדי להקשיב לצלילי הרגשות של הילד.

אין להם זמן.

אני רואה אנשים שמדברים בתשוקה על הפנסיה
כי מישהו חינך אותם לחשוב שהמטרה בחיים היא לפרוש מהם.
אני רואה קורבנות בני אדם – עבדים מודרניים.
שיעבוד מושלם באשליה של חופש, מייצרים כסף רק כדי לקנות כסף בכסף.
ומעתה נדפקים בסבלנות בתשלומים עד המוות.

אין להם כוח.

אני רואה אדם מודרני
עם יותר רגשות לחפצים מאשר לבני אדם.
גאה בטכנולוגיה שמתפתחת והולכת קדימה,
אבל לא רואה איך סף הרגשות הולך אחורה ומתפוגג.
ילדים שלא בחרו לבוא לעולם, נכנסים לבתי ספר שנראים כמו בתי כלא.

אבא ואימא לא אבא ואימא,
פונקציות בתוך חברה, אחר כך בני אדם.
ואם יתקלקלו והתפוקה תרד, נחליף גם אותם.
אדם מודרני חכם ומתוחכם כל כך,
מקבל משמעות מלפתור אינספור משימות בכל יום וכשהוא לא עושה משהו מהר מספיק הוא בטוח שהוא מאבד זמן. אבל כשיש לו זמן הוא לא יודע מה לעשות איתו חוץ מלהרוג אותו.

ובדרך, ילדים מתים בסתר.
כי אין זמן ואין כוח.

(את הפסקה הבאה מי שרוצה מוזמן/נת לצלם ולשמור לעוד 30 שנה)

יום יבוא,
ובני האדם יביטו אחורה ולא יאמינו איך הם נתנו קוקאין כתרופה לילדים,
והמציאו מחלה שלא קיימת – כי הילד לא יכול להתרכז ולשבת,
בתוך מערכת רקובה וחולה מלכתחילה.

איך תשומת הלב שהיא התפילה הטבעית של הנפש.
הפכה לנטל, והתחלפה בכדורים.

בעולם שבו אדם בוגר אומר בקול רם: “מי שלא מצליח בחיים מלמד” כנראה אין משמעות לילדים. איך לעזאזל הפכנו למבוגרים שלא מבינים את משמעותו האדירה של מורה בחברה אנושית.

אז אולי, רק אולי,
השונות של כל ילד/ה,
מבנה הרגשות החד פעמי שלו/שלה,
טביעת האצבע של הרוח,

הם בסך הכל ראי ישר לחברה עקומה.

תביט/י בו/בה,

בעיות קשב וריכוז?
חברה בהפרעה.

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *