Ynet איילה אור-אל

שי עמית אסף סיפורים מהחיים כשעבד כברמן בתל-אביב וניו-יורק והפך אותם לרומן בשם “ברמן”. עכשיו, בלוס אנג’לס, הוא אוסף סיפורים חדשים לספר הבא

איילה אור-אל

ידיעות-אמריקהלשי עמית היה ברור לחלוטין מה הוא רוצה להיות בחיים ובשביל זה הוא עלה על מטוס והגיע לארה”ב. נכון שהוא נראה כמו שחקן ושהוא עובד במסעדה כמו כל השחקנים המחכים לפריצה הגדולה, אבל שי עמית כאן בגלל שהוא רוצה להגשים את עצמו כסופר.

למעשה, עמית, 31, כבר הגיע לארה”ב עם רקורד של שני ספרים שיצאו לאור בישראל, כשהשני ביניהם, “ברמן” (הוצאת שבלול), הפך לדבריו לרב מכר מצליח בארץ ובגללו הוא גם כאן. בארץ, מסביר עמית את מה שכולם יודעים, אי אפשר להתפרנס מכתיבה, אולי רק אם אתה סופר ממש מפורסם שהספרים שלו מתרגמים לאנגלית ונמכרים בכל העולם. אם אתה מסתפק למחייתך בקהל הקוראים בישראל, נגזר עליך שתחיה כהומלס, או כמו במקרה של עמית, כברמן.

הרומן ברמן עוקב אחר נער בן 17 בשם אריק שנלקח לאחר מות הוריו תחת חסותו של אחד משכניו, בחור בשם איתן, שמוצא עבורו עבודה בבאר הנקרא “האורווה”. הוא תומך באריק ודורש שהוא ימשיך בלימודיו לצד העבודה. הקורא עובר ביחד עם אריק במקצועו החדש כברמן את חיי הלילה של תל אביב, אמסטרדם וניו-יורק, דרך ברים ומיטות מזדמנות. הספר רווי בתיאורי מין שמן הסתם תרמו להצלחתו.

”אף אחד לא נשאר אדיש לספר”, אומר שי. “או שאהבו אותו, או ששנאו אותו. יש שכתבו על הספר שזהו הדור הבא של הספרות העברית ויש כאלו שאמרו שזה סתם ספר על זיונים”.

אפשר לעשות הרבה כסף מספרים כאלו, תראה את 50 גוונים של אפור למשל.

“נכון. למרות שזה ספר שכתוב ברמה מאוד נמוכה. התיאורים לא עמוקים, הדמויות שטחיות, התחלתי לקרוא אותו ולא יכולתי לגמור את הספר, הוא ספר מאוד חובבני, אבל הוא נמכר יפה מאוד וזה נפלא. יש לי רק דברים טובים לומר על כך, יש פה תעוזה ויוזמה ואת זה אי אפשר לקחת מהכותרת”.

האם הספר מבוסס על החוויות האישיות שלך כברמן?

“לא בדיוק. העולם של הכותבים מתחלק לשניים: יש כאלו שצריכים לחוות את החוויה על מנת לכתוב עליה ויש כאלו שהם סוג של שקרנים כרוניים, שנכנסים לדמות וחיים אותה, כמו מאיר שלו. אני נמצא איפשהו באמצע. לוקח חוויות שקרו לי וחוויות שהייתי עד להן ובונה את עולם הדמויות שלי על בסיס אותן חוויות”.

איפה עבדת בתור ברמן?

“בתל אביב ובניו-יורק. זה הגלגול השני שלי בארה”ב. בפעם הראשונה הגעתי לכאן בשנת 2009. רציתי לפתוח משהו עם אחי שלמד קולנוע בברקלי, אבל אז בדיוק הגיע המיתון וזה לא היה הזמן הנכון בשבילי להיות כאן. אז עבדתי כברמן ומשם שאבתי הרבה השראה לספר”.

ואז שבת לארץ וכתבת את הספר?

“כתבתי את הספר פה ושם, ביססתי אותו על חוויות שחוויתי או שהייתי עד להן. השתמשתי בחיי הלילה על מנת לספר על חיי הריקנות, חיים של צעירים מהדור שלי שמסתובבים בעולם ומחפשים את עצמם. יש בו תהליך של הארה, התבוננות פנימה, שלי כסופר וגם של הקורא. אז פרסמתי את הספר ואחרי חודשיים החלטתי לנסוע שוב לארה”ב. כאן התחלתי לכתוב בלוג והסיפורים שלי היו מתפרסמים בכל מיני מקומונים בארץ וזה התחיל לתפוס תאוצה, עוד ועוד אנשים הצטרפו לבלוג שלי. הייתי מופתע, חשבתי לעצמי, אני כותב בלוג לעצמי ופתאום יש לי קהל כזה גדול. וכך יום אחד, המפיץ שלי בארץ מתקשר ואומר לי: מדפיסים עוד מהדורה של הספר. הבנתי שזה הזמן שלי לחזור לארץ ואחרי חצי שנה בלוס אנג’לס ארזתי מחדש את המזוודה וחזרתי. הספר שלי הפך לרב מכר”.

הרגשה טובה.

“הרגשה אדירה, קשה להסביר במילים. אבל דווקא אז החלטתי שאני לוקח פסק זמן מהכתיבה. עבדתי עם נוער במצוקה, עבודה שמאוד אהבתי, ובאותו הזמן עבדתי כמפיק ואמן ומי שמנהל את הפצת הספר. עברתי מחנות לחנות, נפגשתי עם קוראים, זה הפך לעבודה ממש, אבל זה היה אדיר. רצה הגורל ובדיוק באותו היום שהתחלתי לעבוד עם הנוער בארץ, קיבלתי טלפון ממתרגם שפניתי אליו והוא אמר כי תרגם חמישה עמודים מהספר שלי ומעוניין לעבוד אתי. קיבלתי את חמשת העמודים המתורגמים והיה לי ברור שזהו זה, מצאתי את המתרגם לספר”.

צריך להיות סיפור יקר לתרגם ספר לא?

“מאוד יקר. תרגום ספרותי הוא בהחלט עניין יקר. לקח לנו שמונה חודשים לסיים עם התרגום, אבל ידעתי שזה בדיוק מה שאני צריך לעשות, אני חייב שיהיה לי מוצר באנגלית. כי רק כך אוכל להתפרנס בכבוד”.

ומה אתה מתכוון לעשות עם זה.

“אני מתכוון לפרסם אותו אלקטרונית ואני במגע עם שתי חברות הפקה עם מעורבת ישראלית שמעוניינות לרכוש את האופציה של הספר על מנת לעבד אותו לסרט”.

אז זו המטרה הסופית? להיות סופר בארה”ב?

“חד משמעית. אני לא מחפש להיות סופר מפורסם, אבל גם להצליח ברמה הבינונית זה בסדר גמור מבחינתי, לשם אני מכוון. אם אצליח למכור את הספר באותם אחוזים שמכרתי בארץ, אהיה מסודר. אני לא מכוון להיות מיליונר. גם סופרים מצליחים בארץ לא מצליחים להתעשר מזה, הם מתפרנסים בעיקר מתרגומי הספרים שלהם לאנגלית, כי אם רוצים לעשות כסף, אין מה לעשות, צריך להתפרסם באנגלית. בארץ יש תופעה מעניינת, שכמות הספרים שיוצאים היא אדירה. אנחנו מוציאים ספרים כמו מדינה שיש בה 200 מיליון תושבים ואילו כמות הקוראים מאוד קטנה. זה כמו שבארה”ב יצאו כל חודש חצי מיליון ספרים”.

אתה אומר שהספר “ברמן” הפך לרב מכר בארץ, זה גם אומר כסף?

“לא הרבה. קיבלתי 40 אגורות מכל ספר שמכרתי. לא אשכח איך פעם, בשבוע הספר העברי, ישבתי עם יורם קניוק והוא אמר לי: ילד, תראה, חתמתי היום על 50 ספרים והרווחתי 50 שקלים. אבל ידעתי את זה עוד לפני שפרסמתי את הספר, ידעתי שאני לא הולך להתעשר מזה, לא בגלל זה כתבתי. היה לי פשוט סיפור שרציתי לספר”.

את ספרך הראשון פרסמת בגיל 21. למה לקח לך כל כך הרבה זמן לכתוב את הספר השני?

“האמת שבכלל לא תיכננתי לפרסם את הספר הראשון. כתבתי אותו כשהייתי צעיר, בגיל 21, ואחותי הקטנה שלחה אותו להוצאות לאור והן דווקא התלהבו מרומן הביכורים שלי והחליטו לפרסם והספר התקבל די יפה. אחרי זה, לא נגעתי בכתיבה יותר. נרשמתי לאוניברסיטה, למדתי פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בדיעבד הבנתי עם זאת שאני חייב את הכתיבה לעצמי, אני לא יכול לברוח מזה. הכתיבה עזרה לי מאוד בזמנים קשים של החיים. ברור לי שזה מה שאני הולך לעשות בחיי”.

איך יקראו לספר באנגלית?

“כנראה Tender למרות שזה עדיין לא סגור”.

למה דווקא כספר אלקטרוני ולא ספר מודפס?

“תראי, כמות הקוראים האלקטרונים עולה היום על כמות קוראי הספרים המודפסים. אם הייתי שולח למוציא לאור, הואו היה כותב לסוכן שלי וזה היה חוזר אליו וכל התהליך הזה היה לוקח איזה חמש שנים. היום, אם יש לי עורך טוב שעורך אותי כמו שצריך, ובמקרה שלי גם מתרגם טוב, אני יכול לקצר את כל התהליך הזה ופשוט לפרסם את הספר אלקטרונית, לחתום על חוזים עם חברות כמו אמאזון, לעשות מרקטינג וזהו. אם יבוא בדרך סוכן ויתן לי הצעה כדאית לפרסום הספר כספר מודפס, אז על הכיפאק”.

מה אתה מעדיף, להחזיק ספר ביד או לקרוא ספר אלקטרוני?

“אני לא מאמין ברומנטיזציה של החזקת ספר מנייר. תראי את ההיסטוריה, בהתחלה כתבו על אבן, אחר כך על קלף ואחר כך בדפוס ועכשיו הגענו לשלב האלקטרוני. אנחנו קוראים את אותן המילים, רק בצורה אחרת. זה עניין של הרגל. מי היה מאמין לפני 20 שנה שיהיה לך מכשיר עם חמישים אלף שירים? אותו הדבר לגבי ספרים. זה גם מאוד נוח כי אפשר לסחוב אלף ספרים אתך במחברת אלקטרונית בלי לשבור את הראש איזה ספר בדיוק לקחת אתנו לטיול. זה בדיוק כמו במוזיקה. מי קונה היום דיסקים בכלל? הכל שמור במכשיר אחד קטן. עוד כמה שנים מהיום, השאלה הזאת תשמע כבדיחה”.

טוב, אז עד שתצליח להתפרנס מכתיבה בלבד, מה אתה עושה למחייתך?

“אני מנהל מסעדה בבוורלי הילס ואוסף סיפורים, בדיוק כמו שאספתי סיפורים כשהייתי ברמן בתל אביב ובניו-יורק. זהו מקום נהדר לאסיפת סיפורים מהחיים”.

לכתבה המלאה