שבת קודש של אהבה חילונית

בגד ים בן ובת

אני אוהב את החול שבין האצבעות שלך, והלכלוך השחור שדבק בכפות הרגליים שלך בכניסה לבניין כשהלכת יחפה מהאוטו. אני אוהב את האבן הזו שקנית בספרד להסיר את העור היבש, אוהב להביט בלשונית העץ המחוספסת במקלחת שלנו. אני אוהב את סכין הגילוח הוורודה על יד מיליון השמפואים והמרככים והסבונים הנוזליים והסבונים עם הגרגירים. אני אוהב את הסבון הקשיח המלבני החום עם הפרחים בתוכו.

אני אוהב לצאת מהמקלחת ולראות את בגד הים שלך תלוי על הדלת ולחשוש שלא ארטיב את כל הרצפה כשאתלה את שלי לצדו.

אני אוהב לצאת אל הסלון ולראות כמה את נקייה והבית מתמלא בריח האימפרוביזציה שלך על המחבת האדומה לקראת שבת. אני אוהב את הגב שלך. אוהב איך השיער הרטוב שלך אסוף לאחור ואת הגופייה הסגולה בלי חזייה שנראת עליך כמו איפור על עור. אני אוהב כשאת נשענת על צדך על רגל אחת ומערבבת בתרווד העץ את כל מה שבישלת בדקה.

אני חולה לך על התחת.
חולה. על התחת. שלך.

אני אוהב שאת יודעת שאני בוהה בך.
אני אוהב שאת יודעת שאני מתקרב.
אני אוהב שאת ממשיכה לערבב גם כשאני נושק לך על הכתפיים השזופות. אני עוצם את עיניי ונזכר בטעם המלח המתוק שהיה שם לפני שעתיים כשביקשת שאסגור לך את בגד הים כדי שתוכלי להסתובב שוב על הגב.

אני אוהב שהידיים שלי נכנסות אל בין הגומי של מכנסי הטרנינג הקצרצרים האפורים שלך ובין האגן שלך, אוחזות בבשר ואת עדיין מערבבת. אני אוהב שאת לובשת אותם כדי להפנט אותי במטוטלת הפסיכואנליטיקה של ירכייך המבריקות ושוקייך הבוהקות.

אני אוהב שהאצבעות שלי מתפשטות אל מתחת הגופיה שלך. שהמגע שלי מלחין את הנשימות שלך. שהראש שלך נשען לאחור והשיער שלך מרטיב לי את הלחיים.

התרווד נעצר.

יד אחת שלך עולה למעלה ומלטפת את העורף שלי,
ריח זך מבית שחי של אישה טהורה חודר לתוכי.
ביד השניה את טועמת מהעגבניות המבעבעות ומנמיכה את האש,
מסתובבת אליי בעיניים מסוממות מתשוקה.

"תגיד,״ היא מניחה את כפות הידיים שלה על החזה שלי. ״איך אני יכולה לבשל ככה?״
"ואני? איך אני יכול לשבת ככה על הספה כשאת עושה לי שגעת במוח?" אני עוטף אותה בשתי זרועותיי ומצמיד אותה קרוב אליי. "רחמנות מלאך, אני רק בן אדם."
"אתה יודע ששכחת לקנות חלות." נושקת לי. (זה קורע אותי איך ממבוכה המחשבות שלה בורחות כשהיא מתחרמנת).
"וואו נכון, טוב אני הולך עכשיו כדי שלא יסגרו." אני משחרר אותה, לוקח את המפתחות ומסתובב ללכת.
"חכה! חכה שניה!" תופסת בידי חזק. "גם ככה אני לא אוכלת לחם." מחייכת. (היא חולה על לחם!)
"לא לא, זה בסדר. אני תכף בא." אני מתקדם אל הדלת וצוחק מבלי שהיא תשים לב.
"אה אוקי." היא אומרת.

אני פותח את הדלת. בד נוחת לי על הראש.

אני מושך לאט את הבד הסגול מהראש שלי ומסתובב אליה תוך כדי. "זה לא חוקי." אני מביט בה עומדת מולי חצי ערומה ומריח את הריח שלה מהגופייה שאצלי ביד, מועך את הידית של הדלת ונושך את הבד.

"אני פשוט אמשיך לבשל פה." היא מסתובבת ומגבירה את האש.

הדלת נטרקת.
היא מכבה את האש ורצה אלי.

ליד הפרחים, קרוב לנרות שעדיין לא הדליקה והאוכל שעדיין לא מוכן, קיבלנו את השבת.

שבת קודש של אהבה חילונית.