"אדם חריג"

~*~
אדם נמצא בלחץ חברתי גם כשהוא לבד. המחשבות על מה שהוא אמור לעשות עם חייו לא עוזבות אותו. נדמה לו שכולם מצאו את עצמם ורק הוא אבוד. אבל זה שקר. מפני שהרוב נכנעו לחיים של כמעט (הם רק מוציאים את הייצרים והתשוקות בדרכים אחרות כמו אלימות, בגידות, תחרות, מלחמות של אגו וכו׳) ולהיות אבוד בין אבודים נותן להם אשליה של שייכות. אבל אדם שלא מצליח להשתלב זה משום שהרוח החופשית שלו רוצה ביטוי בעולם אליו היא הגיעה משוחררת וללא אזיקים. אבל חוסר השתלבותו מציב ראי לחברה מסביב והחברה לא אוהבת ״אנשי ראי״ לכן מגיע הלחץ, מבלי להתכוון לרע גם האוהבים שלך מתווספים לחרם הרוחני – ״אתה חייב ללמוד״, ״את חייבת להתחתן״, ״אתה חייב להבין שאלו החיים וחיים מסופשבוע לסופשבוע״ ועוד. אבל אדם השואף לחיות את עצמו באמת צריך לפתח אומץ לב אל מול הסובבים אותו ולהיות שלם עם רגע ההווה גם כשהוא לא יודע מה הוא אמור לעשות עם חייו. זה רק שלב בדרך. שלב טבעי של בן אדם במסע אל החופש, שלב קשה עבור מי ששואף לחיות את יעודו באמת. ״האדם החריג״ צריך להבין ולקבל שאין לו ברירה, כי הוא לא בחר להיוולד עם נפש רגישה ובלתי מתיישבת עם השקר. זה או מסע או דיכאון קליני מהול בעצבות בלתי פוסקת. לכן עדיף שנים ארוכות של תהיות מאשר חיים שלמים של עבדות, כי אין שעבוד מושלם יותר מאשליה של חופש. זהו שיעבוד שלא ניתן לזהות מהרגע שהפכת לעבד. אל תתן לפחדים שצמחו לך מזיכרונות העבר לחדור אל היום יום שלך ולהכניע אותך בהווה, אל תאפשר לחרדות שנובעות ממחשבות על העתיד להכריע עבורך את העכשיו. אדם לא נולד עם פחד או חרדה אלא רק עם כישרון. איש/ה יקר/ה, אין תנאי להיות אדם. עצם זה שאתה קיים זה בסדר.